10854368_311146239074788_4145331030667493218_o

בין יום האישה ליום המשפחה

פוסט קצת אחר, קצת עלי, קצת על החיבור הזה שבין יום המשפחה ליום האישה ואיפה זה פוגש אותי. הפוסט נכתב לפני 3 שנים.

בעוד כשלושה שבועות הבן שלי חוגג יומולדת שנתיים, אני מתרגשת בטירוף. אני אשתף אתכם שבשנה שעברה כשהוא חגג שנה לא כל כך התרגשתי כמו עכשיו. הייתי צריכה את הזמן שלי להתרגל לאמהות ולשים את כל הדברים הקשים שעברתי בלידה ובחופשת הלידה “מאחורי” ולראות רק את הטוב. עוד אני יכולה לשתף אתכם שדווקא בשנה האחרונה החיבור שלי לאישה והנשיות שבתוכי, החיבור של ‘להיות אמא’ הלך והתעצם. היום אני גאה בכל צעד שעברתי ויודעת ששום דבר לא היה סתם.

נכון, נולדתי בת שהפכה לאישה. אבל במשך כל חיי חברותי הטובות ביותר אמרו לי שנולדתי בטעות אישה. ואני תמיד חייכתי ואולי אפילו שמחתי על כך. אני רק מניחה שבגלל שיש לי 2 אחים גדולים והם היוו לי מודל לדוגמא, אז היה לי מגניב שאני מתנהגת כמו גבר. במשך שנים על גבי שנים היו לי רק ידידים בנים וטענתי שאני פחות מסתדרת עם בנות. עד שגיליתי שהרבה מהם פשוט רצו לזיין אותי והתנדפו כשנהייה לי חבר רציני. 

מאיזושהי סיבה לא ברורה ממש רציתי להיות ה’גבר’ הזה שכולם טענו שאני. פעם לא הייתי בוכה, לא הייתי מביעה רגש, חשבתי שזה סימן לחולשה- רק בנות בוכות. בכי זה לחלשים. אבל אז התחלתי לחיות את חיי, להרגיש, להתאהב, להעצים את עצמי ואת הסביבה וכל חוויה פיתחה עוד ועוד חדרים בלב שהוציאו ממני את כל התכונות ה”נשיות”. אני ממש לא מנכסת את התכונות האלו לאישה, כי יש אותן גם לגברים, רק להראות לכם עד כמה גם אני נדפקתי ממה שהחברה והתקשורת הטמיעו בנו. דרך אגב, לקח לי קצת זמן עד שהבנתי שהבעת רגש היא עוצמה ולא חולשה.

ואז נכנסתי להיריון וזה היה מוזר ולא קל, אבל קסום ומרגש, תחושה אלוהית של ליצור חיים מאפס, לטפח אותם ולשמור עליהם מהרגע הראשון שאני יודעת שהם כבר מתקיימים. לדעת שכל דבר שאני מכניסה לגוף שלי וכל חוויה שאני עוברת בהיריון משפיעה על העובר לטוב ולרע, התפקיד שלי היה להשתדל רק לטוב. נכון, צריך שניים כדי להיכנס להיריון אבל רק אנחנו הנשים מרגישות באמת מה זה, מה המשמעות של בעיטות בבטן מבפנים, בעיטות מדגדגות שמרגישות כמו פרפרים קטנים ומאוד רחוקות מלהיות בעיטות שאנחנו מקבלים בעולם החיצוני.

תמיד אמרתי שלא סתם העסק נולד אחרי שעדן נולד. משהו בחוויה הזאת חיבר אותי עוד יותר לאשה שבי. להבנה עמוקה יותר שלי את עצמי. דווקא שכשהייתי צריכה רגע לצאת מעצמי ולהיות שם בעיקר בשביל הניו בורן שלי, התינוק, העולל שזקוק לי כדי לאכול, להתקלח, להתלבש, להירגע ובמיוחד כדי להבין את העולם. שלא תטעו- לא נהניתי בכלל מכל ההתחלה (בלשון המעטה), לשמחתי הייתה לי עזרה רבה שלא כולן מקבלות. לפני שנהייתי אמא הייתי “אשה עצמאית” שלא תלויה באף אחד ויכולה לעשות מה שהיא רוצה. התינוק פתאום ‘כובל’ אותך למשהו שאת חייבת לעשות. ואם יש משהו שדנה לא אוהבת זה להיות חייבת לעשות…

ובאותה הנשימה פתאום את חייבת להישאר בבית ולא לצאת לעבודה, ולהיות איתו כשהוא חולה ולהחליט שיותר לא מתאים לך לעבוד בתל אביב ולקחת את הזמן ולחפש עבודה, כזאת שבאמת תתאים לי, תתאים לדנה האמא שצריכה (ועכשיו גם רוצה) לקחת את הילד מהגן בשעה נורמלית וליהנות מהביחד. סדרי העדיפויות מתחילים להשתנות והאינטואיציה הולכת וגדלה מיום ליום באופן חריג שזר לא יבין זאת.

העסק נולד בין היתר כשהבנתי שלמצוא מקום עבודה שיהיה מסוגל להכיל אותי עם התנאים שאני רוצה יהיה כמעט בלתי אפשרי. על משהו צריך לוותר- משכורת נמוכה יותר, מיקום רחוק, שעות. אם אני רוצה לפרנס את המשפחה שלי בכבוד אז אני כנראה צריכה לוותר על להיות שם בשביל הילד שלי כשהוא צריך. למרות שעבדתי כמעט 3 שנים בגיוס עובדים לפני כן, כך שידעתי שיש קושי במציאת עבודה לאמהות פתאום זה היה לי כמו כדור של תותח בבטן. ממתי אמא צריכה לבחור בין קריירה למשפחה? ואין פלא שעם המירוץ הפסיכי שיש לנו היום הרבה אנשים רוצים לוותר על להקים משפחה- יש מדינה ותרבות שלא מעודדת ילודה ומציבה לנו מכשולים ללא הפסקה.
השבוע ביום המשפחה הסתכלתי לי על המשפחה שיצרתי, יצרנו, אני ואהוב ליבי את הקסם הגדול בעולם- קסם החיים.

כל זה לא היה מתאפשר לולא הייתי אישה (פוריה), להיות אישה זה לא רק להיות אמא, אבל מהנקודת זמן הזאת הכל נראה אחרת. כשאת יוצרת חיים משום דבר את מבינה שאת יכולה לעשות הכל, שמעתה כל דבר יהיה אפשרי, רק צריך לחלום את זה ולעשות. (ואין לי ספק שיש נשים שעוברות מסע הרבה יותר מאתגר מהמסע שלי בדרך לילד, ועל זה אני מורידה בפניהן את הכובע). 

ללא עשיה אין תוצאות, דברים לא ‘נופלים’ מהשמים, ואם יש דבר אחד שהיה הכי חשוב במסע שאני עוברת בשלוש השנים האחרונות זאת המשפחה שלי. גם המשפחה הגרעינית וגם זאת שיצרתי בעצמי. התמיכה הבלתי נדלית, האמונה בי, ביכולותי ובדרך שלי.

המשפחה שלי הפכה אותי להיות האישה שאני, החינוך מההורים והאחים יצרו את דנה של היום. הבחירה בבן הזוג הספציפי ויצירת חיים בנקודת זמן מאוד ספציפית היא זאת שהובילה אותי לשלמות עם מי שאני בכלל הרבדים השונים של חיי. להיות אישה בשבילי זה לאהוב את עצמי, את החיים, לשנות את מה שאני לא אוהבת ולקבל את מה שלא ניתן לשנות. לחבק את השיעורים של החיים (גם את השיעורים הקשים) ולקחת מהם אך ורק את הטוב. כי אלו הם החיים ואני באופן אישי מעדיפה לחיות אותם מאשר להסתכל על אנשים אחרים חיים… או כמו שאני אומרת לבן שלי- אפשר לעשות את זה בכיף או בפחות כיף.

אם לפני ההיריון חשבתי שהייתי אישה עצמאית היום אני מבינה שהייתי אישה כבולה למירוץ החיים, לצריך וחייב לעשות ולא למקום של ‘רוצה לעשות’. היום אני עצמאית באמת, לא קל להיות עצמאית אבל זה כיף אחד גדול ללכת אחרי הלב והתשוקה האמיתית. אבל ללא המשפחה שלי, המקום היציב והטוב לחזור אליו זה לא היה מתאפשר. ללא ‘פסק הזמן’ שלקחתי עם “חופשת הלידה” כדי להחליט מה אני באמת רוצה לעשות לעולם לא הייתי מגיעה למה שאני עושה היום. ללא יצירתו של עדן, היצירה האישית שלי לא הייתה מתאפשרת.

אז בנקודת הזמן הזאת אני מוקירה את המשפחה שלי ואת האישה שאני ואת החיבור החזק שיש לי לכל אחד מהצדדים האלו שהפכו אותי למי שאני היום.

ועל מה את מוקירה תודה למשפחתך? 

חודש קסום

דנה ויינשטיין אורן- מאמנת אישית וזוגית להעצמת נוכחות מינית 

דנה ויינשטיין אורן
מאמנת להעצמת נוכחות מינית

שתף את הפוסט הזה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך גם

בלוג

עצמאות מינית

מהי עצמאות מינית? וכיצד יש את האפשרות שהמיניות שלנו לא תהייה עצמאית?ובכן יש כל כך הרבה דרכים שבהן ‘שולטים’ לנו

קרא עוד »
בלוג

אני, את והיא- Metoo#

את הבלוג הזה כתבתי במאי 2017. מייד לאחר ‘צעדת השרמוטות’. למה לא פרסמתי? לפעמים אני מעדיפה לתת לדברים לשקוע קצת…

קרא עוד »
גלילה למעלה

הרצאת זום- עד העונג הבא 13.01, ב 20:30