יום הכיפורים ממש עוד רגע בפתח, מודה שאני לא אדם מאמין. אבל כן רואה בחגי תשרי הזדמנות נהדרת להחליט דברים חשובים לקראת השנה החדשה ולסלוח לעצמי. השנה הזאת החלטתי שכעצמאית גם לי מגיע “יום חברה” אחת לרבעון, על כן כבר קבעתי ונעצתי ביומן את יום הכיף הבא בדצמבר…
אבל יש את הקטע של הסליחה העצמית, זה החלק הקשה יותר. לעצור ולחשוב מהם הדברים שהייתי יותר מידי קשה עם עצמי, לא ויתרתי ואולי אפילו הלקתי את עצמי על דברים מסויימים, כאלו שאם היו קורים לחברה הייתי אומרת לה: “לא נורא, זה רק לטובה, את עושה את המיטב שלך” ועוד כל מיני משפטים מעודדים. אבל כשמדובר בי בחרתי להיכנס לעצמי באמא ולא לוותר. לפעמים יש את התחושה שסליחה עצמית היא ויתור, רק בדיעבד יש את ההבנה שאי היכולת לסלוח לעצמך זה מה שמעכב כל אחד ואחד מאיתנו במסלול החיים.
בטח אתם תוהים לעצמכם איך כל זה קשור למיניות בדיוק? תחשבו על עצמכם ועל הגוף שלכם. תחשבו על החלק הספציפי בגופכם שאתם לא אוהבים כבר שנים. לפעמים זה רק בתת מודע, אבל יש מקומות שפתאום זה תופס אותנו; במיטה, בים או בבריכה, כשאנחנו קונות איזה בגד חדש… אולי זאת הבטן, הטוסיק, סימני מתיחה, כפות רגליים, שדיים, ידיים וכו וכו… הקבלה העצמית של הגוף שלנו קשורה באופן ישיר לדימוי הגוף שלנו, דימוי הגוף קשור באופן ישיר לכמה אנחנו אוהבים את עצמנו ומכאן משפיע על המיניות שלנו. בין אם בינינו לבין עצמנו או מול פרטנר/ית. תחילת השנה זה זמן טוב להחליט להשלים עם מה שלא ניתן לשנות, זאת עבודה פנימית ומאתגרת יותר בניגוד לעבודה חיצונית שבה משנים את מה שאפשר עם מאמנת כושר/דיאטנית או פרוצדורה רפואית כלשהי.
באופן ספציפי אני רוצה לדבר איתכן הנשים על הואגינה שלכן. אני נתקלת כל הזמן בעוד ועוד נשים שלא אוהבות את אחד האיברים הכי מדהימים שעושה לנו כל כך הרבה טוב. שמעתי אמרות כמו: “הוא לא יפה”, “מגעיל”, “מכוער”, “לא ברור מה קורה שם” נראה לי שהבנתן את הסגנון. נשים בכל הגילאים והסטטוסים לא מתחברות לואגינה שלהן, במקום להסתכל עליה כמו פרח הן מסתכלות עליה כמו נטע זר בגוף שלהן.
אני מזמינה אתכן הנשים להתחיל השנה עבודה על אהבה של הואגינה שלכן וסליחה על האבל שעשיתן לה ולכן לאורך כל השנים. כי כשאתן לא אוהבות את מרכז העונג שלכן אתן לא תדעו להנות בצורה המקסימלית מאוננות, יחסי מין ומהמיניות שלכן בכללותה. אז לכבוד חשבון הנפש אני רוצה להציע לכל אחת מכן פרספקטיבה קצת אחרת ואולי תחילתה של סליחה וקבלה אמיתית של עצמכן. גם בטבע המדהים שלנו, פרחים, פירות וצדפות נראות כמו ואגינות ואותן אתן כנראה רואות בעיניים סלחניות יותר ואף מתפעלות מיופיין… מצורפות תמונות למטה.
אז שיהיה צום קל וחתימה טובה לצמים מביניכם.
מי שלא, תהנו מהחופש
דנה ויינשטיין אורן – מאמנת נוכחות מינית ומאמנת אישית
