לפני ימים ספורים הייתי בהרצאה מרתקת של שירלי שלום-כהן. היא סיפרה איך זה לגדול כשומעת יחידה בבית של חירשים. יש הרבה ניואנסים קטנים שאנחנו אפילו לא מתארים לעצמנו, אנחנו אלו הם השומעים, או אלו שגדלים בסביבה שומעת. אחת השאלות מהקהל הייתה בעצם למה לא מתקינים שתל? כזה שיאפשר להם להיות שומעים.
התשובה שלה הפתיעה אותי- מי ששם שתל מתייחסים אליו אחרת, מתרחקים ממנו. כאילו הוא היה דתי שהחליט להוריד את הכיפה. היא אפילו סיפרה על מישהו שעשה שתל וכל החברים שלו התרחקו ממנו אז הוא הוריד אותו… היא סיפרה על הדאגה של החירשים שעוד מעט לא ישארו עוד כמוהם.ההרצאה שלה התחברה לי מאוד לחודש הזה, חודש הגאווה והסובלנות.
חודש ששם דגש על קבלת השונה, על סובלנות וסבלנות למישהו שחושב אחרת, שנראה אחרת, מתלבש אחרת, ובמקרה גם המשיכה המינית שלו היא אחרת. תחשבו רגע על כל "שונות" בעולם הזה, הדבר היחיד שמבדיל את הקהילה הגאה מהקהילה הלא גאה זאת ההעדפה המינית שלהם. מודה שאף פעם לא הבנתי למה למישהו אחר כל כך מפריע ששני גברים או שתי נשים נמשכים זה לזה?
יש איזושהיא קונספציה (מוטעית במיוחד!) שהם בחרו בנטיה המינית הזאת אז זאת "אשמתם", פעם אפילו היו מנסים לתקן אותם בדיוק כפי שהמציאו שתל שיאפשר לחירשים לשמוע. אבל ככה הם נולדו, הם לא רוצים ו/או צריכים תיקון. הם רק מבקשים קבלה, הכלה, אהבה, שיפסיקו להסתכל עליהם מוזר, שיפסיקו להיכנס להם לתחתונים ולהגיד להם מה נכון או לא נכון. שנפסיק לחדור להם לפרטיות ולהגיד להם לאן לחדור ולאן לא.
כמאמנת למיניות יוצא לי להתקל במתאמנים סטרייטים (גם) שנמצאים במערכת זוגית כל כך לא טובה שסקס זה סוג של פיקציה. פגשתי אישה שהיא ובעלה היו עושים סקס פעמיים בשנה וגם זה בלחץ… ומישהי אחרת שבמשך שמונה שנים לא קיימה יחסי מין.
אתם יודעים שזה הרבה יותר חריג ממשיכה לבן/בת אותו המין? אבל היא מוצהרת כסטרייטית נשואה אז היא כנראה "נורמלית". כי בשיחת הסלון כשהיא מגיעה עם בעלה אף אחד לא ידחף להם למיטה וישאל מתי הם הזדיינו לאחרונה.
כל מה שאני רוצה להגיד לכם זה שלכולנו יש את האבנורמליות שלנו, המוזרות האישית שלנו, בין אם היא מינית ובין אם לא. לכולנו יש סודות שנרצה לשמור בתוך הארון הפרטי שלנו ולא לשים בדיספליי לעיני כל. והנה יש לנו חודש של גאווה, ובעוד כמה ימים מתקיים המצעד, כולו מלא בתלבושות ססגוניות ומינימום בגדים. ויש את אלו שישאלו- למה? למה 'הם' צריכים לצעוד בכזאת הפגנתיות? ואני שואלת למה? למה אתם נכנסים להם לתחתונים? כי אם אנחנו החברה כבר נכנסת לקהילה הגאה לתחתונים אז לפחות שיהיו ססגוניים, מגניבים ועם מוזיקה כיפית.
הלוואי ויום אחד אנשים יוכלו לחלוף ברחוב ופשוט יחייכו זה לזו, בלי ביקורת, בלי שיפוטיות, בלי הרמות גבה ועיוות פרצוף, פשוט תקבלו את מי שמולכם גם אם הוא שונה מכם. תהיו שלמים עם מי שאתם, גאים במי שאתם (כן, גם אם אתם סטרייטים). כי בינתיים כל אחד מאיתנו הוא מבקר מספר אחת של עצמו אבל בעיקר דואג להפנות את הביקורת כלפי חוץ. תסתכלו ותתייחסו לאחרים כפי שהייתם רוצים שיתייחסו אליכם, כפי שהייתם רוצים שיתייחסו לילדים שלכם, לאחיינים, להורים ולאחים שלכם. הקארמה לא שוכחת
Be good to each other!
דנה ויינשטיין אורן- מרצה ומאמנת להעצמת נוכחות מינית
