barefoot-bed-body-1922220

זה לא אתה, זאת אני

עד גיל 20.5 חשבתי שמשהו דפוק אצלי כי אף פעם לא התאהבתי… הייתי בטוחה שהלב שלי סגור וכנראה לא ממש מסוגל להתמסרות הזאת. 

אבל אז זה הגיע, כמובן בלי שציפיתי או כיוונתי לשם. החיבור הרגשי היה מטורף, היו לנו שיחות שנכנסו לאמצע הלילה בלי שהרגשנו, העברנו שעות וימים ביחד ולא מפסיקים לדבר. 

 

תוך 3 שבועות התאהבתי. התאהבתי חזק, הרגשתי סופסוף את מה שכולם דיברו עליו. הרגשתי את זה בכל הגוף, הסתנוורתי מעוצמת האהבה והתמסרתי לרגש. 

ביום ההוא נפתחה לי הרגישות האמיתית, נפתח לי הלב. סופסוף הבנתי על מה מדברים כשאומרים ‘לעשות סקס מאהבה זה אחרת’. זה היה באמת אחרת, מאוד עוצמתי וטוב. וכמובן שבהתחלה היה לנו מאוד קשה להוריד את הידיים אחד מהשנייה ופרחנו יחד. 

 

עד הרגע שכבר לא, ולצערי הרגע הזה לא איחר להגיע. 

 

לקח לי זמן להבין שהליבידו (הדחף המיני) שלי גבוהים משמעותית משלו. ובדרך חוויתי כל מיני תחושות שבעיקר הורידו לי את הביטחון; חוויתי דחייה, על בסיס שבועי. היינו נפגשים בעיקר בסופ”שים, אני הייתי מאוד חרמנית והוא היה קצת חרמן ובשאר הפעמים היה עושה לי טובה. וזה גם הרגיש ככה. 

 

התחלתי להרגיש לא מושכת ולא רצויה ובינתיים ניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא כזה נורא. הייתי דנה- הסתכלתי רק על הטוב, מה שעובד במע’ יחסים וכמובן שהיה שם פחד גדול מאוד שאם אנחנו ניפרד אז אני לא אמצא עוד מישהו כמוהו. לא שמתי לב שאני מתרצת תירוצים על חשבון האושר שלי, הסיפוק שלי, שמחת החיים שלי ולאט לאט קמלתי מבפנים. 

 

אני לא אשכח את המשפט הנורא שלו- ‘את רוצה יותר מידי סקס’. כמות הביקורתיות והשיפוטיות במשפט כל כך קצר היא מטורפת. וזה נכנס כמו סכין אחת בלב ואחת בבטן.
מתוך המשפט הזה צמחו על עצמי פרשנויות וזה עדיין מפליא אותי שעוד העזתי להמשיך ולרצות סקס אחרי הקטילה הזאת שלו… 

 

הוא מצידו רק רצה לתקשר לי את עצמו, את הרצונות שלו. או יותר נכון, אי הרצונות שלו. ואני אהבתי אותו, אז קיבלתי ושתקתי. לא צעקתי, לא כעסתי, לא הבנתי שאני מוותרת על עצמי ועל העונג האישי שלי. בעיקר הבנתי אותו ואת הצד שלו. 

 

לימים כשאני חושבת על התקופה ההיא אני תוהה לעצמי.
 
מה היה יכול להתנהל שם אחרת? גם מהצד שלו וגם מהצד שלי? בעיקר כי הבעיה הזאת של פערי חשק מיני היא מאוד נפוצה, היא למעשה בין הבעיות המרכזיות שזוגות מגיעים אלי לחדר האימון. ואצל כל אחד מהם זה יושב על משהו אחר. 

 

מה שבטוח הוא שבדיוק כמו שאני חוויתי דחייה וביקורת, גם אצל הזוגות האלו יש את החוויה הזאת, וכשהחוויה הזאת נמשכת לאורך 10-15 שנים או יותר היא יוצרת אמונות שממש משפיעה על ההערכה והביטחון העצמי. 

 

מה אני יכולתי לעשות אחרת?

 לדבר את התסכול שלי, לא לפחד מהתגובה שלו, להביע את הקושי שיש לי בעיקר בתחושת הדחייה. יכולתי לשים את העונג שלי במקום הראשון ולהבין שזה חלק מהמהות שלי כבן אדם ואם אני אנסה להתעלות מעל זה המחיר הכבד הוא בעיקר שלי ולתקשר את זה (בעיקר לעצמי קודם כל). 

והבנתי שמה שהוא היה יכול לעשות אחרת זה להגיד לי איך הוא מרגיש, שהחשק שלו נמוך, אולי הוא לא נהנה מהסקס ולא אמר לי? אולי זה שקרוב לשנתיים בתוך המערכת יחסים לא חוויתי אורגזמות הורידו לו את החשק? בשורה התחתונה- לשתף אותי במה שעובר עליו וברגשות שלו במקום להפנות אצבע מאשימה שאני רוצה יותר מידי סקס… 

 

וכן, הרבה יותר קל לעשות את זה בגילאי 20 לפני שיש ילדים ורכוש משותף מאשר אחרי 10-15 שנים או יותר ביחד. ולצד זה, כמות הנשים שאני נתקלת בהן שלא מדברות את הקושי של עצמן, שלא משקפות את הרגש שעולה בהם כשבן הזוג מדבר אליהן בצורה לא נעימה הוא מאוד גבוה. 

כמות הנשים שמבינות את בן הזוג אז בוחרות לשתוק ‘כי הוא לא יבין אותי’ ו ‘ככה הוא ואין מה לעשות’ היא מאוד גבוהה. 

 

הסוד לזוגיות ארוכת שנים הוא תקשורת פתוחה. תקשורת שמדברת אותי בלי לשים אצבע מאשימה על בן/ת הזוג שלי. תקשורת שמדברת גם את הדברים שכואבים, שלא נוחים. 

 

לא תמיד יש פתרון למכאובים הזוגיים שלנו. ולצד זה, עצם זה שיש מישהו שמקשיב, מבין, מעניק אמפתיה ומחבק למרות הקושי- יוצר אינטימיות רגשית ופתיחות מדהימה, ולרוב זה ירגיש כבר טוב יותר. 

 

אז בפעם הבאה שעולה לכם קושי תנסו לנסח אותו לעצמכם ומתוך הרגש שלכם במקום מתוך הפניית אצבע מאשימה. אני מבטיחה לכם הבדל משמעותי בכל החוויה של השיחה. 

 

ואם אתם לא בטוחים איך לעשות את זה, דברו איתי. אני גם מלמדת זוגות איך לתקשר בצורה נכונה יותר בנושאים הכי רגישים שיש ובאופן מעצים. 

 

דנה ויינשטיין אורן- מאמנת אישית וזוגית להעצמת נוכחות מינית. 

 

שתף את הפוסט הזה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

אולי יעניין אותך גם

בלוג

מי כאן השונה?

לפני ימים ספורים הייתי בהרצאה מרתקת של שירלי שלום-כהן. היא סיפרה איך זה לגדול כשומעת יחידה בבית של חירשים. יש

קרא עוד »
בלוג

פייסבוק לייב: שקט

מתי אנחנו פוגשים את עצמנו בצורה המיטבית? כשאנחנו פשוט עם עצמנו. אני לא מתכוונת באופן כללי, אלו רגעים שבהם אנחנו

קרא עוד »